משנה: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵין הָאִילָנוֹת כְּשֵׁירָה. שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה:
Pnei Moshe (non traduit)
אוכלין ושותין עראי. דבר מועט כדטעם בר בי רב ועייל לכלה שאוכל דבר מועט להסיר כאב לבו ודעתו לסעוד אח''כ וזהו נקרא אכילת עראי:
שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. לפי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה אלא אפי' בשעה שאין עוסקין בה כגון ההולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו והיינו אם הוא צריך לטרוח אחר המצוה האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן:
מתני' והאילנות דפנו' לה כשרה. ודוקא באילנות עבים וחזקים או שקישר וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח מצויה מנידה אותם תמיד וצריך למלאות ג''כ בין הענפים בתבן וקש שלא תניד אותם הרוח ושיקשר אותם שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה:
חולין ומשמשיהן פטורין. ואפי' בחולי כל דהו והא דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו או מצטער מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים שהוא פטור וכן הולכי דרכים ביום שהן פטורין ביום וכן אם הולכים בלילה פטורין בלילה וכן שומרי גנות ופרדסים דפטרי להו רבנן מן הסוכה טעמא הויא משום דכתיב בסוכות תשבו כעין תדורו וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יוצא נמי מסוכתו אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה כגון במקום שמתיירא מפני הליסטים בשינה ואין מתיירא באכילה אפילו באכילה לא יצא י''ח באותה סוכה הואיל ואינה ראויה לו לכל צרכיו אכילה ושתיה ושינה דכעין תדורו בעינן והאי לא הוה כעין תדורו:
[תַּמָּן תַּנִּינָן.] שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן אוֹ שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם. כְּשֵׁירָה וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. הָכָא אַתְּ אָמַר. כְּשֵׁירָה וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. עֵירוּבוֹ עֵירוּב (וְאָסוּר) [וּמוּתָּר] לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. כָּאן מלְּמַעֲלָן וְכָאן מִלְּמַטָּן. הָדָא יַלְפָא מִן הַהִיא וְהַהִיא יַלְפָא מִן הָדָא. הָדָא יַלְפָא מִן הַהִיא. שֶׁאִם הָיָה נָתוּן בְּצִידּוֹ שֶׁלְאִילָן שֶׁעֵירוּבוֹ עֵירוּב ומותָּר לְטַלְטְלוֹ. וְהַהִיא יַלְפָא מִן הָדָא. 10a שֶׁאִם הָיוּ שְׁתֵּי יְתֵידוֹת יוֹצְאוֹת וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּיהֶן שֶׁהִיא כְשֵׁירָה וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. בֵּין הָכָא בֵין תַּמָּן. מִן הַצָּד הִיא. מַאי כְדוֹן. כְּהַהיא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא. דְּתַנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל צִידָדֵי בְהֵמָה בַשַּׁבָּת. הִיא צִידָדֵי בְהֵמָה הִיא צִידָדֵי אִילָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אתא שאיל לר' יוסי. אם הלכה כר' בא בר זבדא דאמר לעיל שושבינין וכו' פטורין וא''ל איזיל וכו' דלא ס''ל הא דר' בא בר זבדא:
אבודמא. שם חכם ממקום מלחא היה ישן לפני חנותו לשמור והיה סבור שפטור הוא מן הסוכה וביום היה ועבר ר' חייה בר בא וא''ל איזיל דמיך גו מטללתך שאינך צריך לשמור ביום וחייב אתה בסוכה:
אֶבְדַומָא מִלְחָא הֲוָה דְמַךְ קוֹמֵי חָנוּתֵיהּ. עֲבַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אֲמַר לֵיהּ. אַייְזִיל דְּמַךְ גַּו מְטַלַּלְתָּךְ. רִבִּי מָנָא הֲוָה שׁוּשְׁבִינֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר יַפְלִיטִי. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לֵיהּ. אַיזִיל דְּמוֹךְ גַּו מְטַלַּלְתָּךְ. רִבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן הֲוָה שׁוּשְׁבִינֵיהּ דְּחַד בַּר נַשׁ. שְׁאִיל לְרִבִּי לָֽעְזָר. מַר לֵיהּ. אַיזִיל דְּמוֹךְ גַּו מְטַלַּלְתָּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
אתא שאיל לר' יוסי. אם הלכה כר' בא בר זבדא דאמר לעיל שושבינין וכו' פטורין וא''ל איזיל וכו' דלא ס''ל הא דר' בא בר זבדא:
אבודמא. שם חכם ממקום מלחא היה ישן לפני חנותו לשמור והיה סבור שפטור הוא מן הסוכה וביום היה ועבר ר' חייה בר בא וא''ל איזיל דמיך גו מטללתך שאינך צריך לשמור ביום וחייב אתה בסוכה:
תַּנֵּי. שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּיּוֹם פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בַיּוֹם וְחַייָבִין בַּלַּיְלָה. שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּלַּיְלָה פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בַלַּיְלָה וְחַייָבִין בַּיּוֹם. שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּשׁוֹמְרֵי גַּייְסוֹת. אֲבָל בְשׁוֹמְרֵי מָמוֹן עָשׂוּ אוֹתָן כְּשׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵיסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דאת אמר. דשומרי העיר ביום ובלילה פטורין בין ביום ובין בלילה בשומרי גייסות מיירי שלא יבואו הגייסות עליהן דהן באין על עסקי נפשות ודרך לשמור מהן ביום ובלילה אבל בשומרי ממון שלא יבואו גנבים לגנוב ממונם ומדרך הגנבים לבוא בלילה ועיקר השמירה מהן בלילה הוא לפיכך עשו אותן כשומרי גנות ופרדיסין דתנינן שם שפטורין בלילה וחייבין ביום כמו שהבאתי דשומרי ממון ושומרי גנות ופרדיסין דין אחד להם דעיקר שמירתן בלילה מפני הגנבים הן:
אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא סוֹף דָּבָר חוֹלִין שֶׁלְסַכָּנָה אֶלָּא אֲפִילוּ חוֹלִין שֶׁאֵינָן שֶׁלְסַכָּנָה. תַּנֵּי אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיִיתִי חוֹשֶׁשׁ עֵינַיי בְקַיְסָרִין וְהִתִּיר לִי רִבִּי יוֹסֵי בִּירְבִּי לִי וְכָל מְשַׁמְּשַׁיי לִישָׁן חוּץ לַסּוּכָּה. רִבִּי בַּא בַּר זָֽבְדָא אָמַר. שׁוּשְׁבִּינִין וְכָל בְּנֵי חוּפָּה פְטוּרִין מִן הַסּוּכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא שם שומרי העיר ביום וכו' ומסיים התם שומרי גנות ופרדיסין פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום:
לא סוף דבר חולין של סכנה. תנינן דפטורין מן הסוכה אלא אפי' חולה שאיני של סכנה כדקתני בתוספתא פ''ב אמר רשב''ג וכו':
הלכה: רַב חוּנָה אֲזַל לְעֵייניטַב לְסִימָנָה. מִי אֲתִי צְחָא גַּו אִיסְרָטָא וְלָא קְבִיל עֲלוֹי מִיטְעוֹם כְּלוּם עַד דְּעָל לֵיהּ לִמְטַלַּלְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן סַפְרָא דְגוּפְתָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' רב הונא אזיל לעייני טב לסימנא. הלך לקידוש החדש לעין טב לפי ששם היו קבועין לקדש את החדש ולהביא סימן שקדשו אותו הב''ד כדאמרינן בפ''ב דר''ה א''ל רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים וקמ''ל הכא אע''פ שרב הונא היה שליח מצוה אפ''ה היה מחמיר על עצמו וכשבא בשליחות זה היה צמא לשתות בדרך ולא קבל עליו לטעום כלום עד שנכנס לסוכתו דר' יוחנן ספרא של המקום גיפתא:
משנה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַייָב אָדָם לוֹכַל בַּסּוּכָּה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לַדָּבָר קִיצְבָה חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן מַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין וְעַל זֶה נֶאֱמַר מְעוּוָת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִימָּנוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מעשה שהביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי וכו'. בבבלי קאמר מעשה לסתור חסירי מחסרא והכי קתני ואם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי שהביאו וכו':
אוכל פחות מכביצה וכו'. משום נטילה ומשום ברכה קאמר פחות מכביצה דאלו משום סוכה הא אמרינן אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואפילו יותר מכביצה:
נטלו במפה. משום דר' צדוק כהן היה והיה אוכל על טהרת תרומה ונטלו במפה שלא יגע בו בסתם ידים:
מתני' ר''א אומר י''ד סעודות וכו'. ב' בכל יום לשבעת הימים:
וחכמים אומרים אין לדבר קצבה. שאם רוצה לאכול אוכל ויאכל בסוכה ואם רוצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו חוץ מלילי י''ט הראשון של חג בלבד דחובה הוא לאכול כזית בסוכה דילפינן ט''ו ט''ו מחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף בסוכה כן:
משלים בלילי י''ט האחרון. בליל שמיני עצרת ואין הלכה כר''א בשתיהן:
הלכה: הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. שֶׁלֹּא בֵירַךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. הָא בְרָכָה אַחַת בֵּירַךְ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. לֹא בְרָכָה אַחַת וְלֹא שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. תַּנֵּי. כָּל שֶׁאוֹמְרִין עָלָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אוֹמְרִים לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. כָּל שֶׁאֵין אוֹמְרִין אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵין אוֹמְרִים לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. הָתִיבוֹן. הֲרֵי פָחוּת מִכְּזַיִת אֵין אוֹמְרִין עָלָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. מֵעַתָּה לֹא יֹאמְרוּ לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. רִבִּי יַעֲקֹר בַּא אָחָא אָמַר. לְשְׁאָר הַמִּינִין נִצְרְכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הוינן סברין מימר. מעיקרא שלא בירך אחריו שלש ברכות כדרך שמברכין על הפת הא ברכה אחת מעין ג' בירך לאחריו אבל אשכחן חדא ברייתא דתני לא ברכה אחת וכו' בירך לאחריו אבל לפניו ודאי בירך שאסור ליהנות מעולם הזה בלא ברכה:
תני. בתוספתא פ''ד דברכות וגרסינן להא לעיל בפ''ו דברכות בהלכה א':
כל שאומרים עליו וכו'. ומדייק הש''ס הא כל שאין אומרים אחריו ג' ברכות אין אומרים לפניו המוציא:
והתיבון עלה והרי פחות מכזית וכו'. מעתה לא יברכו לפניו המוציא וקשיא למ''ד התם שאפילו פחות מכזית מברכין לפניו המוציא:
לשאר המינין נצרכה. הא דקתני בתוספתא כל שאומרים עליו וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינן מחמשת המינין היא דנצרכה שאין מברכין אחריהן שלשה ברכו' ולא לפניהן המוציא:
משנה: מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם וְאָֽמְרוּ הַעֲלוּם לַסּוּכָּה. וּכְשֶׁנָּֽתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה וְלֹא בֵירַךְ אַחֲרָיו:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מעשה שהביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי וכו'. בבבלי קאמר מעשה לסתור חסירי מחסרא והכי קתני ואם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי שהביאו וכו':
אוכל פחות מכביצה וכו'. משום נטילה ומשום ברכה קאמר פחות מכביצה דאלו משום סוכה הא אמרינן אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואפילו יותר מכביצה:
נטלו במפה. משום דר' צדוק כהן היה והיה אוכל על טהרת תרומה ונטלו במפה שלא יגע בו בסתם ידים:
מתני' ר''א אומר י''ד סעודות וכו'. ב' בכל יום לשבעת הימים:
וחכמים אומרים אין לדבר קצבה. שאם רוצה לאכול אוכל ויאכל בסוכה ואם רוצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו חוץ מלילי י''ט הראשון של חג בלבד דחובה הוא לאכול כזית בסוכה דילפינן ט''ו ט''ו מחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף בסוכה כן:
משלים בלילי י''ט האחרון. בליל שמיני עצרת ואין הלכה כר''א בשתיהן:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אֲכִילָה עֲרַאי. אֵין שֵׁינָה עֲרַאי. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. שֶׁכֵּן אָדָם מִשְׁתַּקֵּעַ בְּתוֹךְ שְִׁנָתוֹ. אָמַר רִבִּי אִילָא. שֶׁכֵּן אָדָם יָשֵׁן קִמְאָה וְדַייוֹ. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. מָסַר שְׁנָתוֹ לְאַחֵר. עַל דַּעְתְּהוֹן (דְּרַבָּנִן) [דַּחֲבֵרַיָּא] מוּתָּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אִילָא אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
מסר שינתו לאחר. שיעורר אותו אם ירצה לישן הרבה איכא ביניהו דלדעתיהון דחברייא מותר דלא חיישינן שמא ישתקע בשינה ולר' אילא אסור:
חברייא אמרי. דטעמא שכן אדם משתקע בתוך שנתו וישן שינת קבע ור' אילא אמר לפי שלפעמים אדם ישן קימעא ודי לו בכך הלכך אף שינת עראי לא ישן חוץ לסוכה:
אכילה עראי כו'. ולפיכך לא תנינן במתני' אלא אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה:
מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רִבִּי אִילָעְאִי אֶצֶל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוֹד. אָמַר לֵיהּ. 10b אַף אַתְּ מִשּׁוֹבְתֵי הָרֶגֶל. וַהֲלֹא אָֽמְרוּ שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ שֶׁלְתַּלְמִיד חֲכָמִים לִהְיוֹת מַנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ בָרֶגֶל וְהוֹלֵךְ לוֹ. כְּהָדָא. רִבִּי זְעוּרָה סְלִיק לִגְזוּרָה דְרִבִּי אִילָא וְלָא קְבִיל עֲלוֹי מִיטְעוּם כְּלוּם. אִין מִשּׁוּם דְלָא הֲוָה עִיסְקֵיהּ טְעַם כְּלוּם עַד יַפְנֵי מוּסָף. וְלָא יָֽדְעִין אִין מִשּׁוּם שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ שֶׁלְתַּלְמִיד חֲכָמִים לִהְיוֹת מַנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ בָרֶגֶל [וְהוֹלֵךְ לוֹ. בָהָדֵין] לָא יָֽדְעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
בהדין לא ידעין. ומחמת ספק זה לא ידענו טעמו:
סליק לגזורה. לסעודת ברית מילה שעשה ר' אילא וברגל היה ולא קיבל עליו לטעום איזה דבר ולא ידענו אם משום שאין שבתו וכו' והיה רוצה לחזור לביתו ולשמוח שם או משום שכך היה מנהגו שלא לטעום כלום עד יפנה ויבא זמן מוסף לעבור כלו' שלא התפלל עדיין תפלת מוסף:
אף את משובתי הרגל. בתמיה:
מעשה שהלך ר' אילעי וכו' תוספתא שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source